כעת עת מקדמים את פרויקט מובל השלום ים סוף/ים המלח (RSDS) הכולל הקמת מתקן שאיבה ל-2 מיליארד מ"ק מים בשנה בעקבה, העברת המים באמצעות מנהרות ותעלות פתוחות לים המלח, ניצול הפרש הגובה לייצור אנרגיה חשמלית, שימוש בחשמל זה להתפלת 850 מיליון מ"ק מי שתייה בשנה (מתוכם 60 – עבור ישראל, כ-60 עבור הרשות הפלסטינית והיתרה עבור ירדן) והזקרת התמלוחת (מי רכז) בהיקף של כ-1,040 מיליון מ"ק לשנה, לים המלח. יצוין כי כמות זאת לא תספיק לייצוב מפלס הימה המתייבשת.מתוכנן לבצע את הפרויקט בתמיכתו של הבנק העולמי, אשר, לפי עמדת המשרד להגנת הסביבה, מתמקד בבניית "מערך אספקת מי שתייה לירדנים תוך מתן משקל גדול להיבטים כלכליים ביחס להיבטים אחרים, לרבות היבטים סביבתיים-אקולוגיים."

 

הסיכונים הסביבתיים:

התפרצות ביולוגית (בעיקר פריחת אצות וחיידקים במים) כתוצאה מערבוב של מים ים המלח עם מי ים סוף;

היווצרות ושיקוע גבס כתוצאה מערבוב המים של הימים;זיהום מאגרי מי תהום בערבה במהלך העבורות וכתוצאה מחדירת מי ים;

זיהום אוויר ממתקני חשמל נוספים, אשר יידרשו לצורך הפעלת מתקן ההתפלה;

ריאקציות כימיות בלתי צפויות בים המלח.

 

לפי ההערכה המדעית במחקר של המכון הגיאולוגי כדי שתסריטים אלה יתרחשו די בהזרמת 350 מיליון מ"ק מים לים המלח. רשימת הסיכונים אינה סגורה. כל פרויקט של התערבות בטבע בקנה מידה כזה יוביל לתוצאות והשלכות שלא קיימת דרך לנבא, לחשב או למדל.

 

 

התמונות בעמוד הזה הן משמורת הטבע עינות צוקים